אני לא רוצה להכביר מילים על העדויות שמפרסם הארץ מתוך כנס בהשתתפות בוגריה של המכינה הקדם-צבאית החילונית ע"ש רבין שהסכימו לקחת חלק במתקפה על עזה. רק משפט אחד שאמר אחד החיילים שדיברו בכנס צד את עיני: "אני חושב שזה היה הדבר הכי מרכזי: להבין כמה צה"ל נופל בקטע הערכי, באמת".
לא הפתיע אותי לגלות שמשפט שכזה נפלט מפיו של בוגר אחת המכינות האלה (גילות לא נאות: לבושתי, גם אני הייתי פעם חניך באחת מהן). חלק מרכזי בפרויקט החינוכי שהמכינות הקדם צבאיות הן אחד מנדבכיו העיקריים הוא יצירת התחום הזה, המדומיין, שישראלים אוהבים לכנות "ערכיות". זו לא הפעם הראשונה שהמילה המכוערת הזו, שלא ניתן לתרגמה לאף שפה, ושמסמלת יותר מכל את הניהיליזם שהשתלט עלינו בחסות הכיבוש, עולה בבלוג הזה. אי אפשר להימלט מפניה.
אני לא רוצה להיכנס כאן לניתוח התופעה הזו – ההחלפה של הטוב והרע ב"ערכי" וה"לא ערכי". אולם דבר אחד שהמשפט הזה ממחיש היטב היא תפיסתו של השדה ה"ערכי" כקטע, כלומר תחום, סוג של פעילות שניתן לבודד ולהפריד מפעילויות אחרות. ה"קטע הערכי" לא מופיע כאשר חייל בן-טובין, בעל כוונות טובות, בוגר מכינה צבאית, מתגייס לצבא, משרת בשטחים, פולש לעזה וכן הלאה. כל אלה הם חלק מהמובן מאליו הישראלי, והמובן מאליו אינו ערכי; במובן מאליו אין דילמות, והערכי, כמו פעולה טובה בצופים, הוא מגרשה הביתי של הדילמה. לירות בזקנה או לא לירות בזקנה? זו השאלה. שאלה ערכית. דילמה.
הערכיות צצה כאשר מופיע דיסוננס בין האתוס והמציאות, או בין התפיסה העצמית וחוסר היכולת לפעול לאורה. על כן ה"ערכי" הוא תמיד "קטע", והקלקלות הקשורות בו מתוארות לרוב באמצעות המילה "כשל" (בכתבה בהארץ ראש המכינה הקדם צבאית מזהיר את הרמטכ"ל מפני "כשל ערכי חמור בצה"ל") ולעיתים כתקלה. יש "קטע ערכי", כלומר שדה של הוראות, קודים אתיים ונורמות שצריכים – כך מסבירים לחניכי המכינות הקדם צבאיות – להשתלב במלאכתו של הלוחם. לפעילות צבאית יש היבטים מבצעיים וערכיים; בתדרוך לפני מבצע יש לתת את הדעת לשאלות ערכיות – מיד אחרי סקירת המודיעין, קצת לפני השיקולים הלוגיסטיים. ערכיותו של הלוחם איננה חלק מאישיותו או אנושיותו, אלא חלק מהכללים וההוראות שהוא מאמץ בעת שהוא לובש מדים. מי שאינו מבין בליסטיקה בסיסית אינו פוגע במטרה; מי שאינו מבין ערכיות בסיסית יורה בזקנה.
כמובן שהמחשבות האלה אינן אמורות להיות ביקורת קוהרנטית של ה"ערכיות". אינני יודע אפילו מאיפה להתחיל. אבל כשקראתי את המשפט הזה – "צה"ל נופל בקטע הערכי, באמת" – חשבתי שהוא תופס משהו חשוב ביחס לשיח הזה. חוץ מזה, צה"ל נופל בקטע הערכי. באמת.
תוספת מאוחרת: על פי כתבה נוספת של עמוס הראל מהבוקר, צה"ל מנהל כעת "תחקיר ערכי" על אירועי עזה. חשבתי על כמה המלצות צפויות: שדרוג של התשתית הערכית, החלפת ערכים בלויים בחדשים, רענון המלאי הערכי במחסני החירום. מה השלב הבא: ערכים ללא טייס? ערכיות מונחית לייזר? שמישהו יעצור את המילה הזו.
מלכוד 67 
מרץ 19, 2009 ב- 6:41 am
נדמה שערכיות היא המקבילה הצה"לית לנימוסי שולחן. לא ברור למה צריך את זה, אבל אם אין לך את זה אתה נראה רע. אין דבר רע בגרעפס כשלעצמו, אבל כשכל המשפחה ליד השולחן ויש אורחים צריך להתאפק. או כפי שאמר סגן-אלוף בתותחנים רגע לפני שיצאנו למחסומים: "אני לא רוצה לראות אף אחד מכניס מכות לערבי – זה נראה רע מאוד בטלביזיה".
מרץ 19, 2009 ב- 11:17 am
דברים נכוחים, תודה.
זה רצף אחד: ערכיות-אתיקה-אתיקט-נימוסים. רצף שהוא קטע, כאמור.
מצחיק אותי שבצה"ל מדברים על "כשל ערכי" כמו היה תקלה טכנית. זה מיקרוקוסמוס של הדיבור הליברלי על "הכיבוש" – תקלה טכנית שאירעה אי-שם ב-1967, אי-שם מעבר לקו הירוק.
הגיון ההפרדה עובד גם בתוך האני.
מרץ 19, 2009 ב- 1:12 pm
אם צה"ל צבא העם, אז העם נופל בקטע הערכי.
חזרה לאחד העם.
(ויש חשש ממשי שבסוף יחקרו את החיילים האלו שדיברו, יטייחו, יוציאו אותם "עשבים שוטים", והעיקר שלא תהייה חקירה חיצונית או מסקנות גדולות).
מרץ 19, 2009 ב- 5:29 pm
בשלושת אתרי החדשות הגדולים יש דיווח על העניין הזה. החלק המעניין באמת הוא התגובות. אני אף פעם לא יודע איך להתייחס אליהן, אבל הן משקפות הלכי רוח אמיתיים אז החברה בישראל נמצאת במצב שדורש אבחון פסיכיאטרי.
אתמול התנהל קמפיין בתגובות לכתבות שונות ב-YNET שקרא לקוראים להחרים את הארץ בשל פרסום העדויות. כש-YNET פרסמו אותן התרחבה הקריאה גם לYNET עצמו, ואותו הדבר קורה במעריב. מעטים טוענים שהעדויות לא נכונות (להיפך, אחדים מצהירים שהיו שמחים לשמוע על מעשים גרועים עוד יותר) אבל כולם מסכימים שמי שמפרסם אותם הוא בוגד ומשתף פעולה עם הסמולנים.
הציבור עומד על זכותו שלא לדעת.
יורים ובוכים זה פאסה. נכנסנו לעידן ה- "יורים וכנסו כנסו כל הסמולנים בוגדים!!!!!!"
מרץ 19, 2009 ב- 6:11 pm
למה להתבייש? אני מאוד מרוצה מהמכינה הקדם צבאית שלי. אני מבין אילו דברים אפשר להגיד נגד הפרוייקט הכללי של המכינות, אבל כחניך אני מרגיש שלמדתי המון. ולא, אני לא ציוני.
"לא ניתן לתרגמה לאף שפה" – Values. אמנם זה לא ביטוי מאוד פוסט מודרניסטי אבל הכוונה כמו שאני רואה אותה היא ערכים הומנים. בעיה של ערכיות בצבא זה אומר שיש חיילים שלא חושבים בערכים הומניים – הם לא מתייחסים אל ערבים כאל בני אדם. דבר שההסברים שלהם על מה שהלך במבצע באמת מתאר.
החיילים לא פוגעים באזרחים מתוך רוע לב. הם לא נולדו רעים. אבל הצבא, תאהבו את זה או לא, מקבל הוראה מהממשלה להיכנס לשטחים שחיים בהם אזרחים. לכן הצבא צריך לדאוג שהחיילים שהוא מכניס לשטח ידעו שמדובר בבני אדם ולא סתם אויבים, ושהם צריכים להתייחס אליהם, בלי קשר לדיעות הפוליטיות האישיות שלהם, כאל בני אדם.
מרץ 19, 2009 ב- 7:21 pm
ירדן,
ראשית, לא אמרתי שאתה צריך להתבייש, אמרתי שאני מתבייש. אולי אנסה להעלות כאן פוסט שמסביר למה.
לגבי ה"ערכיות": איך תתרגם לאנגלית "הוא אדם מאוד ערכי" או "צה"ל עורך תחקיר ערכי"?
או את הכותרת הזו מלפני שנה וחצי: "הרמטכ"ל היה במצוקה ערכית"?
(http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3455635,00.html)
תסכים איתי ש- a man of principles זה משהו אחר לגמרי. ו – a man of values זה לא ממש באנגלית, וגם לא ממש מתרגם את המילה "ערכי". שים לב שהמילה הזו נאמרת כמעט אך ורק בהקשר הצבאי (ולעיתים בהשאלה גם על פוליטיקאים).
ברור שהתרגום הזמין לאנגלית הוא The chief of staff was in a moral distress אבל המילה moral מציינת בדיוק את מה שהמילה ערכי מכסה. זה בדיוק לא מה שנאמר על הרמטכ"ל. בעברית, "מצוקה מוסרית" שייכת לתחומם של יפי הנפש הסמולנים (יורשיהם של יפי הנפש השמאלנים של פעם).
מה לגבי The army is holding a moral investigation?
The army is investigating values in the operation? אלה לא נראים לי כמו תרגומים מדויקים של "חקירה ערכית".
כדאי להציץ במילון ולגלות שהמילה "ערכיות" על כל הטיותיה מציינת מונח טכני בכימיה שתרגומו לאנגלית הוא valence – מילה שאין לה שום קונוטציות מוסריות באנגלית – וגם לא בעברית.
מרץ 19, 2009 ב- 8:49 pm
אולי זה לא שימוש נכון בשפה העברית, אבל אני דיי בטוח שהכוונה היא לפעמים לכיוון principle ולפעמים values. נראה לי שאתה צודק שהמילה "מוסרית" מקוטלגת בישראל לשמאל אז מחליפים ב"ערכים" הכביכול נייטרלי יותר. שפה היא חלק מתרבות, זה קורה גם בארה"ב וגם בישראל ולצערי ככה זה. אולי שווה להמיר את הכעס שלך על עיוות השפה לחתירה לניכוס מחדש של המילה "מוסר" בחזרה למרכז הבמה בישראל.
אשמח להבין את מקור הבושה שלך בשנת המכינה שלך. אגב, באיזו מכינה מדובר? יש הבדלים דיי גדולים. יכול להיות שלא היית במכינה הנכונה בשבילך :P
מרץ 19, 2009 ב- 9:13 pm
ירדן,
אני בטוח שיש הבדלים אידיאולוגיים גדולים בין המפעל הפרוטו-פשיסטי בעין-פרת לבין הפרויקט המפא"יניקי באורנים. אבל התפקיד הפוליטי של המכינות האלה – לדאוג שצעירים "איכותיים" בעלי מודעות חברתית ותחושת שליחות ינותבו למסלול הצבאי – זהה בכולן.
התפקיד הזה אינו שונה מהותית מהמשימה שנוטלת על עצמה מערכת החינוך כולה (ראה רשימתו של לוי כאן: https://catch67.wordpress.com/author/levispec/). אבל המכינות, לפחות עד כמה שאני מכיר אותן, מכוונות את עצמן לפלח מאוד מסוים של האוכלוסייה, כלומר לנערים ונערות שעשויים ללא הדרכה והכוונה מתאימה לפתח מחשבות מרדניות.
יכול להיות שאני לא מעודכן. עברו יותר מעשר שנים מאז שהייתי מעורב בעניין הזה. אבל אין לי ספק שהמקומות האלה נשארו – כפי שמעיד שמן – מוסדות להכשרת חיילים טובים.
מרץ 19, 2009 ב- 10:21 pm
אהבתי את החיבור בין שלוש המילים , , ו
רק בשביל שפעם אחת הן תפגשנה היה שווה כל המשפט הזה, לא?
מרץ 19, 2009 ב- 10:23 pm
ווי?
נעלמו לי שלוש המילים שיצא להן להיפגש סוף סוף ואולי לראשונה בשנים האחרונות: צה"ל, ערכי, אמת.
מרץ 19, 2009 ב- 11:43 pm
בגדול יכול להיות שאתה צודק. אני רק יודע שבמכינה אצלי התקבלה אחת שמראש ידעו שלא תתגייס מסיבות רפואיות ועוד אחד שחצי מהגוף שלו משותק והיה ספק עם יתגייס. גם מהמחזורים הקודמים וגם מהמחזור שלי לא כולם התגייסו ולא כולם סיימו צבא.
מרץ 20, 2009 ב- 12:44 am
היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
לפני כמה שנים הצטרפתי לחבר שהלך להרצות על המצב בחברון באחת המכינות. זה היה במסגרת שבוע שהוקדש לשטחים הכבושים, והחניכים היו מאוד גאים בעצמם על כך שהם הצליחו לגרום למכינה להקדיש לכך שבוע שלם. הם אפילו נסעו לראות מחסומים עם "מחסום ווטש"! כמובן שעצם העובדה שצריך היה לתחום שבוע נפרד שבו מדברים על השטחים מדגישה עד כמה השיח הרגיל במכינה מדחיק את הכיבוש ומארגני האירוע הודו שהם יזמו אותו מתוך תחושת אי נוחות על ה"חד צדדיות" (הם לא הבינו שפשוט משקרים להם) ששולטת במכינה.
בשלב מסוים שאלנו מי מהחניכים ביקר בחברון. כולם הרימו ידיים והסבירו בגאווה שהם סיירו בחברון עם נועם ארנון (דובר היישוב היהודי), שמעו הרצאה מפי אליקים העצני וביקרו במוזיאון בבית הדסה. כששאלנו אם מישהו טרח לקחת אותם לבקר את תושבי העיר הערבים נפלה שתיקה בחדר. לא רק מפני שהתשובה שלילית, אלא משום שזה אפילו לא עלה על דעתם.
לזכותם של החניכים שם יאמר שכאשר אחד המדריכים התפרץ לניסה להשתיק אותנו, הם דרשו ממנו לתת לנו לדבר. כמו תמיד, מדובר בנערים מלאי כוונות טובות שנופלים למנגנון שתפקידו לוודא שהם לא יחרגו מהתלם. זו גם הסיבה שהעדויות הראשונות שמתפרסמות על ההתקפה על עזה הגיעו ממכינה שכזו. הפער בין מה שהבטיחו להם ומה שהם ראו בשטח (הפער שמסמל המונח "כשל ערכי") היה חריף יותר עבורם מאשר עבור אחרים.
מרץ 20, 2009 ב- 2:28 am
ירדן,
אתה כותב:
"בעיה של ערכיות בצבא זה אומר שיש חיילים שלא חושבים בערכים הומניים – הם לא מתייחסים אל ערבים כאל בני אדם. דבר שההסברים שלהם על מה שהלך במבצע באמת מתאר.
החיילים לא פוגעים באזרחים מתוך רוע לב. הם לא נולדו רעים. אבל הצבא, תאהבו את זה או לא, מקבל הוראה מהממשלה להיכנס לשטחים שחיים בהם אזרחים. לכן הצבא צריך לדאוג שהחיילים שהוא מכניס לשטח ידעו שמדובר בבני אדם ולא סתם אויבים, ושהם צריכים להתייחס אליהם, בלי קשר לדיעות הפוליטיות האישיות שלהם, כאל בני אדם."
נדמה לי שהבעיה שאבנר מצביע עליה היא שהמונח "ערכיות" למעשה מונע מחיילים להתייחס לפלשתינים כבני אדם. זאת משום שה"ערכיות" חלה רק על היחס לפלשתינים ולא על היחס לשאר בני האדם. אם חייל רוצח פלשתיני חף מפשע בדם קר הוא "לא ערכי", אבל אם סתם בן אדם רוצח את השכן שלו בדם קר הוא אדם רע, במובן הרציני ביותר של המילה. אם היו אומרים לחיילים שבמשימה אליה הם הולכים הם עלולים לההיפך לגרועים כמו הרוצחים מהסיוטים הכי נוראיים שלהם זה דבר אחד. אבל במקום זה אומרים להם שהם עלולים להפוך ל"לא-ערכיים". אני מעולם לא ראיתי רוצח לא-ערכי. ראיתי רק רוצחים מתועבים.
יש גם חשיבות לעובדה שכשאדם רוצח את שכנו אין דרך להתייחס למה שרע במה שהוא עשה בלי להתייחס לעובדה שהוא עשה את זה למישהו. כשחייל רוצח פלשתיני, לעומת זאת, הוא חוטא ל"ערכיות", לא לפלשתיני שהוא רצח. וכיוון שאין לאף אחד מושג למה ערכיות היא דבר כזה חשוב (את יכול להיות לא-ערכי ועדיין להיות "אחלה בנאדם") , אין צורך לעשות עניין מרצח פלשתינים.
בקיצור, ערכיות היא התגלמות החלום הישראלי ללכת בלי (נטל מוסרי) ולהרגיש עם.
מרץ 20, 2009 ב- 3:18 am
תודה עודד.
זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר, בדרכי המעורפלת.
מרץ 20, 2009 ב- 10:08 am
הבנתי. תודה על ההסבר.
מרץ 21, 2009 ב- 10:07 pm
אבנר יקירי, אל תבוש ואל תיכלם, שהרי היית בגוב הארי ויצאת ממנו (אולי לא מבלי פגע, אבל בכל זאת….), וחוץ מזה – היו גם כמה קטעים נחמדים שם על הגבעות, אתה חייב להודות.
בכל מקרה, גיליתי את אתרכם לאחרונה, ואני נהנה לקרוא את זעמך המנוסח היטב כתמיד (חוץ מרגעים שבהם הוא הופך לזעם קדוש, כמו בפוסט על צ'ייני).
שבוע טוב.
מרץ 21, 2009 ב- 10:29 pm
אורי!
אני לא רוצה להפוך את הבלוג למדור לחיפוש קרובים, אבל טוב לשמוע ממך אחרי כ"כ הרבה זמן.
לא הכחשתי שהיה נחמד שם על הגבעות, אפילו נחמד מאוד. רק ציינתי שבמבט לאחור מוטב היה להעביר את הזמן קצת אחרת. בכל מקרה, המכינה היתה רק פתיח לתקופה מביישת בהרבה וההבחנה ביניהן קצת מטושטשת.
זכור לי שניהלנו את הדיון הזה פעם, וגם מאז עברו כבר די הרבה שנים.
אני שמח שאתה נמנה על קוראינו. שלח לנו משהו פעם, נשמח לפרסם.
אפריל 1, 2009 ב- 3:28 pm
מה כל הפטפוטים האלו על ערכים ומוסר?
הרי השמאל טוען כבר שנים שאיננו מוסריים יותר משאר יושבי הפלנטה.אם כך, מדוע הוא מלין על שאנו נוהגים כמוהם?
אם איננו בעלי מוסר, מדוע שנתנהג אחרת?
או שמא על השמאל תומך הטירור (סליחה, ההתנגדות) ללמדנו?
אפריל 4, 2010 ב- 11:50 pm
[…] לסגור את חטיבת "כפיר". לא "לרענן נהלים", לא "רענון ערכי", לא שיחות מפקד, ולא להחליף את סגל הפיקוד כל חודשיים. […]