קצר ועצבני על חוק הנכבה

by

חתמתי על העצומה הזו בחוסר חשק. מדוע חתמתי? כי חתימה על עצומות היא פעולה חסרת חשיבות. היות שטרחתי לקרוא אותה, אין סיבה שלא לחתום. מדוע בחוסר חשק? משום שחתימה על עצומות היא פעולה חסרת חשיבות שבינה ובין פעולה פוליטית אין דבר וחצי דבר ("שמעת על חוק הנכבה? כן, ממש נורא, אפילו חתמתי על העצומה!"). העובדה שקבוצת אזרחים, גדולה ככל שתהיה, חושבת שכך וכך, שוכנת בבטחה מחוץ לזירה הפוליטית; השאלה הפוליטית היא מה האנשים האלה מוכנים לעשות כדי שהמחשבה המשותפת שלהם תקבל ביטוי במציאות. והתשובה הפוליטית היא, בדרך כלל: מעט מאוד, כמעט שום דבר, תרמתי במשרד.

אבל מה שעצבן אותי במיוחד בעצומה הזו היא השורה הבאה: "אל תטעו- זו לא שאלה פוליטית. זה חשוב מכך- מדובר בזכות היסודית של כל אחד מאיתנו לחופש הביטוי." אנחנו דווקא לא טועים, מחבר עצומה נעלם, מי שטועה הוא אתה (או את). זכות היסוד שלנו לחופש הביטוי אינה יכולה להיות חשובה יותר או פחות משאלה פוליטית משום שהיא שאלה פוליטית לכל דבר. יתר על כן, הרעיון שחופש הביטוי הוא לא שאלה פוליטית מסמל את כל מה שרקוב ועלוב וחסר סיכוי במצב הפוליטי שלנו. אם חופש הביטוי אינו פוליטי, מה לעזאזל כן פוליטי? שמעון פרס?

מחברי העצומה מתכוונים כמובן לומר שההתנגדות ל"חוק הנכבה" לא צריכה להיות מושפעת מעמדותינו ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני שאותן אנו נוהגים לכנות בקיצור העמדות הפוליטיות שלנו. אבל מחברי העצומה טועים. חופש הביטוי הוא פוליטי, וגם חופש התנועה בשטחים הכבושים הוא פוליטי, ואת שתי הזכויות האלה לא ניתן לנתק זו מזו, כפי שלא ניתן לנתק את הלגיטימיות של המדיניות הישראלית בשטחים הכבושים מהלגיטימיות של ממשלת ישראל כשלעצמה. כל מי שמחליט לשרת במחסום בשטחים מבצע פעולה פוליטית, כל מי שנוזף בסטודנט שלא עומד בשירת התקווה מבצע פעולה פוליטית, וכל מי שעומד בשירת התקווה מבצע פעולה פוליטית לעילא ולעילא. לעמוד בעת שירת ההימנון זה לא פוליטי פחות, או יותר, מלשבת; לצהול ביום העצמאות זה לא פוליטי פחות, או יותר, מלהתאבל.

חוק הנכבה הוא חוק פוליטי, וההתנגדות לו היא התנגדות פוליטית. מי שרוצה לחתום על עצומה לא פוליטית מוזמן להוסיף את חתימתו כאן. אני לא יודע מה זה "כמעט מלאכים", אבל אין ספק בליבי ש"זה לא הוגן למה שילדי כפר סבא לא יהנו גם ויצתרכו לנסעו רחוק". קומו התעוררו, ילדי כפר סבא! אין לכם מה לאבד זולת כבליכם!

מודעות פרסומת

תגים: , ,

10 תגובות to “קצר ועצבני על חוק הנכבה”

  1. עדי תייר Says:

    אבנר שלום

    קודם כל אני שמחה שחתמת, גם אם בחוסר חשק. אז על שאלה אחת עניתי- זו את (שכתבה) ולא אתה.

    ולגבי עניין הפוליטי- זה עניין סמנטי. "פוליטי", כפי שמשתמשים בו בשיח שלנו, הוא מיקום על המפה. זה איפה אתה רואה את עצמך- ימין, שמאל או איפשהו ביניהם. כשכתבתי שזו לא שאלה פוליטית, התכוונתי לזה שתחת המטריה השל דמוקרטיה, חופש הביטוי לא אמור להיות עניין לדיון. העובדה המצערת היא שיותר מדי אנשים לא מבינים שהחוק הזה הוא אסון בלי קשר לעניין הספציפי שאת ביטויו הוא מבקש לאסור. עצם הכוונה לאסור ביטוי של משהו, ולא משנה מה, הוא שנורא כאן. ואת זה היה לי חשוב להבהיר. שזה לא מאבק שקשור דווקא לנכבה. זה מאבק שהוא מעל לזה.

    נכון, בסופו של דבר, כמעט הכל שאלה פוליטית. אבל העניין הוא שהמון אנשים שרוצים לחיות בחברה דמוקרטית, מוכנים לשלול חלק מהזכויות של חלק מהאזרחים, רק כי הנרטיב שלהם לא מתיישב להם טוב. ונראה לי שזה אחד המקומות שבהם כדאי שאנשים קצת יפתחו את העיניים ויבינו במה הם תומכים. בשלילת הזכות של מישהו, לא משנה מי, לומר משהו, לא משנה מה.

  2. אבנר Says:

    עדי,

    תודה על התגובה. אני נאלץ לחלוק על דעתך, כפי שנאלצתי לחלוק על עצומתך – למרות שאני מעריך את העובדה שיזמת אותה שזה הרבה יותר ממה שאנשים אחרים עושים.

    העניין הוא לא סמנטי. העובדה ש"חוק הנכבה" הוא אפשרי תחת "המטריה של דמוקרטיה" קשורה בטבורה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כלומר לאיפה שאנחנו ממוקמים מבחינה "פוליטית". כוונתי לא היתה לטעון ש"הכל פוליטי". חלילה וחס. יש הרבה דברים שאינם פוליטים, לכן הפנתי לעצומה שדורשת להביא לכפר סבא איזה מופע בידור. לא הכל פוליטי, אבל חוק הנכבה הוא כן פוליטי.

    הוא פוליטי, בדיוק במובן שבו את משתמשת במונח הזה, משום שחוק הנכבה הוא כלי נשק במאבק הפוליטי על "ייהוד" הארץ (במובן של לשמר את הפריווליגיה ששיוך אתני\דתי מקנה בארץ על פני אזרחות). יתר על כן, ההפרדה בין הזכויות ה"דמוקרטיות", הלא-פוליטיות, שאזרחים ישראלים נהנים, או צריכים ליהנות, מהן לבין זכויותיהם של הפלסטינים שעתידן יוכרע במאבק פוליטי הוא מלאכותי וחסר הצדקה. אם לנו, כאזרחים ישראלים מגיעות זכויות מסוימות ללא קשר לעמדה ה"פוליטית" שלנו – מדוע זכויות שכאלה לא מגיעות לפלסטינים תושבי השטחים ללא קשר לעמדה הפוליטית שלהם (נניח, אם הם תומכי חמאס או פתח, בעד או נגד הסדר שלום עם ישראל, מתעקשים או מוותרים על זכות השיבה)?

    נקודה אחרונה: צריך להיזהר שלא ליפול למלכודות שפוליטיקאים טומנים לנו. הרי החוק הזה לעולם לא יעבור את בג"צ. ואז חבר הכנסת אלכס מילר, שבוודאי מבין שהוא הגיש חוק מטומטם, יוכל להצטייר כפטריוט עשוי ללא חת מול הסמולנות של בג"צ. השערורייה הציבורית רק עושה לו טוב בקרב האספסוף המשולהב שבחר בו. אולי עדיף שנתעלם מהחוק הזה, ולהבא יהיה לדרעקים כמוהו פחות אינטרס להציע חוקים מהסוג הזה.

  3. נועה רועי Says:

    שלום אבנר ועדי
    לגבי הנקודה האחרונה בשיחה בינכם –
    אולי באמת הרעש עושה טוב למילר, אבל באותה מידה הוא מאפשר לאלפי אנשים למצוא שותפים וירטואלים לתחושת חוסר האונים שלהם מהממשלה הנוכחית. אולי צריך הצעות חוק כאלה כדי שהמרכז יחזור קצת שמאלה. אפשר לטעון שזה קל מדי, שככה אנשים מרגישים שהם עשו משהו ("כן, גם חתמתי על העצומה…") אבל בלי הידיעה שיש בכלל קהילה שמסכימה אתך, אף אחד לא יצא לרחובות. ויש אנשים שהם לא חותמים סדרתיים ובכל זאת הצטרפו לעצומה. בקיצור, לא רק מילר יוצא מורווח מההצעה שלו, אלא גם אנחנו, כי הנושא עולה לסדר היום ושאלות של חופש הביטוי נידונות שלא בניד ראש. חלק מהחותמים מוסיפים הסבר ארוך על כך שהם לא מסכימים עם הפוליטיקה של אזכור הנקבה, אבל חותמים כי הם בעד חופש הביטוי. אלה חתמו רק בגלל הפסקה האחרונה בעצומה, פסקת ההסתייגות מהפוליטי. כי הרי גם הסתייגות שכזו היא פוליטית, ויש לה משמעות פרקטית, להוריד מעל אנשים את שריון הימין שמאל ולדון בשאלות חופש הביטוי כאילו שאלה לא קשורות למרחב הפוליטי.

  4. אסתי Says:

    כל מה שאתה אומר הוא נכון ומדוייק וצודק.
    אבל לא נעים לי לצטט את הקלישאה שבפוליטיקה הישראלית אתה לא צריך להיות צודק. אתה צריך להיות חכם.
    וזה מה שניסה לעשות מחבר העצומה האלמוני. מתוך רצון לצאת מהקהל האוטומטי של השמאל ולפנות לקהלים רחבים הרבה יותר כדי שיהיה לה כוח הוא כתב מה שכתב. לדעתי דווקא בחוכמה.

  5. ענת Says:

    …נראה לי שמסובבים אותך בכחש ואתה נופל בפח העיוורון.

    מהו "יום הנכבה" בפועל ולמעשה?
    במה תומכים המתנגדים לביטול היום הזה?

    (אגב- “ יום הנכבה“ כאשר הגו אותו נקבע ל- 15 במאי,
    יום פלישת צבאות ערב לארץ למחרת הכרזת המדינה…
    אז הזיזו אותו ללוח העברי- ה באייר, באופן קבוע, משמע בכוונה תחילה שיהה ביום העצמאות שלנו. למה? יש לך תשובה?
    האין זה בה מאותו המקום בו יש ביניהם הרוקדים על הגגות בעת פיגוע?)

    לקדש דבר מה זה רחוק מאד מנאורות, אגב רוח רשימותיך-

    וזאת גם כשמקדשים את הדמוקרטיה או את ”חופש הביטוי“.
    הקדוּשה הזו מבטלת את גבולות האסור והמותר ויוצאת אנרכיה מן הסוג הפוצטמודרניסטי
    שאינו רואה היכן מסתיים הביטוי ומתחיל המעשה.

    מוטב להאמין לפלשתינאים (הפליטים וערביי ישראל) כשהם מצהירים באופן הכי בהיר על כוונתם העיקרית:

    ”“מדינת ישראל היא איום מתמיד לשלום במזרח התיכון ובכל העולם. הואיל ושחרור פלשתין יחסל את הנוכחות הציונית והאמפריאליסטית ויתרום להשכנת שלום יניב במזרח התיכון, נושא העם הפלשתיני עיניו לתמיכת כל האנשים הליברלים בעולם ולכל כוחות הקידמה והשלום, ומפציר בכולם, בלי להתחשב בנטיותיהם ובמגמותיהם, להושיט לעם הפלשתיני כל עזרה ותמיכה במאבקו הצודק לשחרור מולדתו“
    (האמנה הפלשתינית,סעיף 22)

    אינך מאמין להם?

    ב“יום הנכבה“ צועדים ערביי ישראל תחת הדגל הפלשתינאי איתו הם מזוהים.
    האבל על אסון היות חלק מהם לפליטי מלחמת 48- הוא נימוק דמגוגי ליום הנכבה-
    שהרי ערביי ישראל חרטו על דיגלם הפלשתינאי את ההצהרה הנ“ל.

    אם אתה מוצא מרחק בין ההצהרה ”הואיל ושחרור פלשתין יחסל את הנוכחות הציונית והאמפריאליסטית ויתרום להשכנת שלום יניב במזרח התיכון..“וכו‘-
    ובין הקריאה ”איטבח אל יהוד“ – תשאיר כאן את מימצאיך.

    עד כמה שמובן לי, ”חופש הביטוי“ מסתיים במקום בו הוא משרת את הרצח והטרור.

    זה נורא כייף להשתייך למושג ”נאור“ ולהרגיש ”טוהר מוסרי“,
    אבל במצבים מסויימים זה ממש מותרות של מתחסדים.
    גם אני רוצה להרגיש טהורה כל יום.

    במאמרך "מוסר מלחמה חדש" אתה דן ארוכות ושופט לחומרה את אסא כשר
    על התמודדותו עם דבר מרכזי שהתעלמות מקיומו מביאה לעיוות השיפוטי שניכר לאורך כל מאמרך.

    עם מה בעצם מתמודד צה"ל במלחמה נגד החמס?

    שיטת הלוחמה העיקרית של החמס- הנשק העיקרי שלהם-
    הוא להתבצר בין נשים וילדים.
    לא הקימו מחנות צבא מחוץ לשטח מאוכלס, ולא בנו מיקלטים לאוכלוסיה.
    (רישתו את כל עזה במינהרות נפץ חפורות, אבל מיקלטים לאוכלוסיה לא הכינו.
    למה? יש לך הסבר לתופעה הזו?)

    מהו הנשק "המוסרי" הזה שלהם (שבכל מאמרך אתה מתחמק מקיומו)?

    הם ממלכדים אותך במוסר שלך, (ושלי, ושלנו) שכמובן מקדש את החיים.
    הם מנצלים את המוסר שלך כבומרנג – משתמשים בו נגדך כך
    שתעמוד במצב בלתי אפשרי לדבוק ולפעול לפי המוסר שלך:

    זה נשק שטני, לא קונבנציונלי. כך או כך תצא מובס:
    אם נגיב, יהיו קורבנות אזרחיים רבים ונצא ”רוצחים ועושי טבח“,
    זה בשדה הקרב התקשורתי בעולם.
    אם לא נגיב, יהרגו בנו.

    מה תעשה?

    והאם שימוש בנשק ההתבצרות המכוונת בתוך אוכלוסיה אזרחית אינו פשע מלחמה?

    זה נורא כייף להשתייך למושג ”נאור“ ולהרגיש ”טוהר מוסרי“,
    אבל במצבים מסויימים זה ממש מותרות של מתחסדים.

    עוד לא ראיתי דבר שמקדשים אותו- שאינו מוביל בסופו של דבר לאסון.
    בין אם מקדשים את האדמה,
    ובין אם מקדשים את חופש הביטוי-
    ובין אם מקדשים את המוסר גם כשחרב מונחת על צוואר ילדיך-

    כל קידוש כזה הופך להיות קדוש מן החיים שלך עצמם- דגש על *החיים שלך*-
    נכון ש"החיים שלי" זה עניין אגואיסטי ממדרגה ראשונה
    אבל חיי לא יכולים להתקיים בלעדיי.

  6. אורי Says:

    הויכוח כאן די עקר, אין זה משנה איך "פוליטי" מתפרש בשפתה של עדי (או בשפה שהיא כתבה בה כדי להציג את העצומה). העניין המרכזי הוא נחיצות העצומה, והיא נחוצה. דעת קהל מתעצבת לרוב גם ע"י זרמים ציבוריים, והעצומה הזו מאפשרת אופן התבטאות ציבורית כנגד החלטת ועדת השרים. יכול להיות שאין די בעצומה זו, אבל את זה ימים יגידו.
    מעבר לזה, העניין עם בג"צ אינו רלבנטי, כי כבר בהציעו את החוק אלכס מי(?)לר "יצא גבר" בעיני קהל הבוחרים שלו. בכוחנו לשנות את הלכי הרוח בציבור באמצעות עבודה סיזיפית בהפגנות ובמאמרים, כך שפשוט לא יבחר שוב במפלגה פרו-פאשיסטית כהצבעה הטרנדית התורנית.

  7. אבנר Says:

    נועה,

    הרעיון שמן הראוי להגן על זכותם של אחרים לומר דברים שאנחנו מתנגדים לתוכנם הוא כל כך מובן מאליו, שנראה לי שהוא היה בנאלי כבר כשוולטייר פלט את הציטוט המפורסם שלו. אם זו הנקודה שבה אנחנו נמצאים, שאנשים מתגאים בכך שהם מקבלים את זכותם של אחרים לבטא עמדות שלא מוצאות חן בעיניהם, מצבנו חמור מאוד. דרך אגב, התחליף שלי לעצומות הוא לא "לצאת לרחובות". אנחנו יוצאים לרחובות כבר הרבה שנים וחוץ מזה שחמד לפגוש חברים ותיקים, זה לא מזיז לאף אחד ובצדק. אלא אם כן ב"לצאת לרחובות" את מתכוונת למשהו מעבר ללעמוד בכיכר רבין עם שלט. התחליף האמיתי לפוליטיקה של ה"ביטוי" – בעצומות, או הפגנות, או בלוגים – הוא להפסיק לשתף פעולה עם ממשלה לא לגיטימית.

    מעבר לזה "לדון בשאלות חופש הביטוי כאילו שאלה לא קשורות למרחב הפוליטי" זה כמו לא לדון בהן בכלל. זה כמו לדון בשאלת האבולוציה מבלי להיכנס למרחב המדעי, או לדון בשאלת האינפלציה בלי להכנס לתחום הכלכלי. פוליטיקה היא לא התחום שבו מתדיינים עד זרא בכל מיני "שאלות"; פוליטיקה היא התחום שבו אנחנו מנסים לשנות את המציאות בהתאם להעדפות שלנו. ובפוליטיקה הישראלית יש צד אחד שמבין זאת היטב וצד אחד שמחבר עצומות.

  8. יובל Says:

    1. חלק מהסיפור הוא ביטול ההבחנה בין "פוליטי" ל"מפלגתי". או ליתר דיוק לזיהוי של הפוליטי עם המפלגתי – שהוא "כמובן" תכמני, אנוכי, צר-אופקים, לא-ענייני, וכיו"ב. זה, כמובן, חלק מהתהליך שאתה מתאר.

    2. "כמעט מלאכים" היא סדרת טלויזיה דוברת ספרדית – טלאנובלה לבני\בנות עשרה. כוכבי הסדרה מבקרים עתה בארץ. ומסתבר שהם לא מבקרים בכפר סבא.
    אינני מכיר אף אחד או אחת שצופים בסדרה או אפילו מכירים מישהו או מישהי שצופים בסדרה, כמובן.

    3. החוק הבא בדרך – ואני בטוח שהוא מנוסח כך שהוא יאפשר למשטרה להשלים את משימת ההגנה על יהדותה של המדינה שהשב"כ נטל על עצמו, אם וכאשר יבוא לה (לא שעכשיו המצב מאד שונה)
    אתם בטוחים בקשר להפעלת האתר הזה?
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1088695.html

  9. עדי תייר Says:

    נאספו כאן כמה נקודות מעניינות, אני חושבת שכדאי שאסביר עוד קצת למה התכוונתי.
    קודם כל, אחת הבעיות היא שיותר מדי אנשים מייחסים את תמיכתם/התנגדותם לחוק הספציפי למה שהם מכנים השתייכות פוליטית. וככה היא מצטיירת כאן בארץ. תשאל כמעט כל ימני שרוצה להעיף מכאן את כל הערבים לים- והוא יאמר לך שהוא בעד דמוקרטיה. מה שניסיתי להבהיר במינוח "פוליטי", הוא שאנשים צריכים לא להתבלבל ולהבין שהשאלה כאן היא האם הם רוצים לחיות במדינה דמוקרטית. ועובדה שהרוב חושבים שכן.
    אפשר להיכנס עמוק יותר לעניין ולומר שהרבה דברים שקורים כאן הם לא דמוקרטיים. תרשה לי רגע להתייחס לנקודה הזו שלך: "אם זו הנקודה שבה אנחנו נמצאים, שאנשים מתגאים בכך שהם מקבלים את זכותם של אחרים לבטא עמדות שלא מוצאות חן בעיניהם, מצבנו חמור מאוד."
    נכון. מצבנו חמור מאוד. זה בדיוק העניין. זה נהיה לא מובן מאליו. אני גם פסימית מאוד לגבי האפשרות לשינוי, אבל פירושם של חוקים כאלו, הוא שלא תהיה שום אפשרות לשינוי. כי ברגע שהורגים אפילו את השיח על דברים, ברגע שהאפשרות להתבטא יוצאת מהחוק, אנחנו נמצא את עצמנו במצב חמור בהרבה. וזה לא שאני ממעיטה בחומרתו של המצב עוד לפני החוק הזה. לדעתי צריך קודם כל למנוע חקיקה של חוקים כאלו, כי אחריהם יבואו אחרים דומים, ואז כבר לא נוכל לשנות כלום, כי רק לדבר על זה יהיה לא חוקי. ככה דיקטטורות מתחילות. חופש הביטוי הוא תנאי הכרחי לקיומה של אלטרנטיבה.
    אבל אני לא יכולה שלא להסכים איתך שגם כאשר היה פה חופש ביטוי הוא לא עזר הרבה. ועדיין, אני נחרדת מהמחשבה על מה שמחכה לנו אם יוסיפו לעבור חוקים כאלו. החוק שאושר אתמול בקריאה טרומית, שיובל מדבר עליו, הוא עוד אחד כזה. והסתירה הלוגית שבתוכו לא מעניינת אף אחד.

  10. badlaws « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ Says:

    […] המושג "פוליטי" בשיח הציבורי והתקשורתי בארץ. אך בתגובות כתב […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: