מה עושים עם אירן?

שאלת הגרעין האיראני לא יורדת מהכותרות. הדיווחים סותרים, העובדות לוטות בערפל ופוליטיקאים ומצביאים ממהרים לאיים – על האיראנים, עלינו ובכלל.  ד"ר אבנר אנגל, מומחה להנדסת מערכות, כתב עבור מלכוד 67 מאמר שסוקר את העובדות הידועות ומנתח אותן לאור הנעלמים הרבים. אבנר העמיד לרשות הקוראים את התקציר הבא. אנחנו ממליצים לקרוא את המאמר המלא כאן.

גרעין במזרח התיכון

מאת ד"ר אבנר אנגל

מטרת המאמר היא להרחיב את הרקע ההיסטורי והטכני של הקורא המצוי ולנתח את משמעויות המהלכים האפשריים של ישראל. הנושא הגרעיני והשלכותיו האסטרטגיות הוא סבוך ביותר ולפיכך אנו מפנים את הקורא לכתובת לקריאת המאמר בשלמותו. המאמר מבוסס על מקורות גלויים בלבד, דהיינו ספרים ומסמכים שהתפרסמו בישראל ובעולם ודן בנושאים הבאים-
1. הכור בדימונה: ההיסטוריה של הכור ויכולותיו. על בסיס הרקע הנ"ל סבורים מדעני גרעין כי לישראל יש כ-200-300 פצצות גרעיניות כולל גם פצצות תרמו-גרעיניות דהינו, פצצות מימן.
2. משמעות היכולת הגרעינית של ישראל: משמעות היכולת היא ביטול למעשה של כל איום על ישראל בנשק קונבנציונלי והרתעת כל מדינת אויב מלאיים על ישראל בנשק לא קונבנציונלי (כימי, ביולוגי או אטומי). מצד שני: (1) קיום יכולת גרעינית בישראל מהווה איום על מדינות אחרות ולכן מהווה תמריץ לפתח נשק להשמדה המונית במדינות אלה. (2) בעלות על נשק גרעיני כוללת בחובה את האפשרות לתקלה, דבר שעלול להביא לקטסטרופה לאומית. (3) ישראל הזערורית רגישה ל"מכה ראשונה" מצד אויב המצויד בנשק להשמדה המונית. (4) נשק אטומי איננו יעיל כנגד איום של ארגונים שרואים עצמם כמי שאין להם מה לפסיד דוגמת אל-קעידה. (5) הצטידות בטילים נגד טילים, כהגנה מפני תקיפה בלתי קונבנציונלית אינה אפקטיבית מסיבות רבות. (6) נשק אטומי הוא בהגדרה בלתי מוסרי מאחר והשימוש בו גורם למותם של מיליונים. נשאלת השאלה מדוע על ישראל להצטייד ולהמשיך לבנות כלי נשק המסוגלים להרוג למעלה מ- 30 מיליון בני אדם?
3. המחזור הגרעיני: המאמר מסביר את הנושא ומדגיש את ההבדל המהותי בין העשרת אורניום לשימוש אזרחי לבין העשרתו לשימוש צבאי.
4. האמנה לאי הפצת נשק גרעיני: המאמר מסביר את משמעות האמנה ובעיקר את הזכות של מדינות חתומות להעשיר אורניום לשימוש אזרחי.
5. מה קורה באירן? המאמר מתאר מה באמת ידוע ומה עלום בהקשר עם הפיתוח הגרעיני באירן.
6. מה עושים בקשר לאירן? המאמר מציע ארבעה תרחישים אפשריים בהקשר עם הנושא האירני-ישראלי ומנתח את ההסתברות והמשמעויות של כל אחת מהן
תרחיש-1: אירן מפסיקה את תהליך העשרת האורניום בעקבות לחץ חיצוני או החלטה פנימית של ההנהגה
תרחיש-2: הועדה לאנרגיה אטומית של האו"מ מוצאת באופן חד משמעי שאירן מפירה את תנאי האמנה ומיצרת נשק אטומי.
תסריט-3: בין אם יש לאירן תוכנית גרעינית צבאית ובין אם לא, ישראל פותחת במלחמה עם אירן.
תרחיש-4: בין אם יש לאירן תוכנית גרעינית צבאית ובין אם לא, ישראל יושבת בשקט.

מניתוח התרחישים הללו עולה שבדומה למדינות עימות אחרות, אירן איננה מהווה סיכון קיומי על ישראל ולכן על ישראל להמנע מפתיחת מלחמה עם אירן. למעשה, לא מטפלים ברצינות באיום הצבאי הקשה על מדינת ישראל הנובע מהאפשרות של הפעלת נשק בלתי קונבנציונלי על ידי קבוצות גרילה זעירות נוסח אל-קעידה. ההתרכזות הלוחמנית של מנהיגי מדינת ישראל וכוחות הביטחון באירן מסיטה את מרכז הכובד מפעילות אמיתית להגנה על מדינת ישראל ויצירת שלום במזרח התיכון.