"טוב שבגויים הרוג"

by

ההתנהלות הברוטלית של צה"ל בעזה אינה מתמצית רק ברמת הפיקוד שהורה על כניסה בכוח מופרז ושימוש בחימוש בלתי חוקי ובלתי מידתי. עדויות רבות מלמדות על אלימות, גסות ואף מעשי רצח שבוצעו על ידי חיילים בשטח. אנו מכירים מקרים דומים מלבנון וממבצעים קודמים בשטחים ובכל זאת נראה שמדובר בתופעה חריפה יותר. כדי להבין אותה, נדמה לי שצריך בין השאר להתייחס לשינוי הדמוגרפי באוכלוסיית החיילים. הלוחמים בעזה השחיתו ספרי קוראן, והשאירו כתובות על קירות הבתים בנוסח "מוות לערבים", "אין ערבים אין פיגועים", "ערבי גבר זה ערבי בקבר – גוש קטיף וצפון השומרון לנצח", "מזרח ירושלים ליהודים", "מי שחלם גבעתי לא מגרש יהודים, מי שחלם גבעתי הורג ערבים", וכמובן "אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים" (אני מקווה להעלות תמונות של כל הכתובות האלה ועוד בקרוב). ברור לאיזו קבוצה באוכלוסיה משתייכים כותבי הכתובות הללו. זוהי אותה אוכלוסיה ממנה יוצאים נערי הגבעות והנוער האלים והגזעני שאנו פוגשים בחברון וביתר השטחים, אלא שהפעם הם במדים ונשק צהלי. אלו חיילי המתנחלים בעידן של אחרי אוסלו, רצח רבין וההתנתקות. מאורעות אלה השפיעו עמוקות לדעתי על הימין הדתי ושינו את אופיו במידה משמעותית. על כך ראוי לפרט בפעם אחרת. כרגע אסתפק בהצבעה על התופעה.
מדובר בחיילים שקודים של מוסר הומניסטי אוניברסלי וחוקי מלחמה זרים להם לחלוטין ואף בזויים בעיניהם. כדי להבין את התנהלות הצבא צריך להכיר את מקורות ההשפעה של החיילים הללו שתופסים יותר ויותר נפח ביחידות הלוחמות ובשדרת הפיקוד. הנה דוגמה:


רבנים אלה שמטיפים לפגיעה בחפים מפשע הם שמכשירים את החיילים הדתיים בישיבות ובמכינות הקדם-צבאיות, ועכשו הם גם נושאים בתפקידים בכירים בצבא. הרב הצבאי הראשי, למשל, הוא אביחי רונצקי שעמד בראש ישיבת הקיצונית באיתמר. רונצקי פונדמנטליסט דתי בדעותיו ולאומן גזעני בהשקפותיו. את תפקידו כרב ראשי הוא לא תופס כמוגבל למתן שירותי דת, אלא עוסק בגלוי בעיצוב התודעה של החיילים . הוא תופס את עצמו כ"כהן משוח מלחמה" דהיינו כמי שמספק ללוחמים את ההשראה והמוטיבציה (הדתית) להלחם, ואת משימתו לאור התובנה ש"התיקון הגדול של העם לא יבוא באמצעות טיפול בהסדרניקים ובדתיים, אלא על ידי חיבורו ליהדות, ולשם כך באתי, כדי לחבר את העם בצבא אל מקורותיו וייעודו". אין פלא אם כן שרבנים קיצוניים מוצאים את דרכם אל תוך בסיסי צה"ל אפילו בעת מלחמה שם הם מפיצים את תורתם.

ארגון שוברים שתיקה מפרסם היום חומרים שהגיעו לידיו המלמדים על חדירתם של מסרים גזעניים ובלתי מוסריים באמצעות הרבנות הצבאית בזמן המלחמה. הנה מבחר מתוך חוברת שחילקה הרבנות הצבאית.

אבל חדירת הרבנים לצבא היא רק החוליה האחרונה בשרשרת. תודעתם של חיילי הדתיות הלאומנית – שמהווים כשליש ממפקדי השדה – מתעצבת הרבה קודם. הרבה נאמר ונכתב על המשיחיות ותפיסת הבלעדיות על הארץ כתוצאה של הבטחה אלוהית שמטופחות בקרב הציונים הדתיים. אבל, לדעתי, המרכיב הבעייתי ביותר הוא גם פרוזאי יותר וזוהי הגזענות העמוקה שבתמונת עולמם. הרעיון הדתי של העם הנבחר חובר ללאומנות פראית וביחד נוצר קוקטייל של גזענות מזוקקת. לעיתים בוטה ולעיתים מודחקת תחת רטוריקה פסאודו-ליברלית. הגזענות מסוכנת בעיני יותר מהמשיחיות בדיוק בגלל הפרוזאיות שלה, בדיוק בגלל שהיא עמדה שמשתפת רבים כל כך בחברה הישראלית בכלל. קשה מאוד למכור היום את רעיון הארץ המובטחת או את היחס אל המדינה כ"אתחלתא דגאולה". קל הרבה יותר לטפח תחושות של עליונות גזעית ושנאת זרים. הגזענות שמעוגנת עמוק ביהדות מתחברת בטבעיות לגזענות של מלחמת התרבויות – רעיון שפשטנותו מאותגרת רק על ידי הרסנותו והפופולריות לה הוא זוכה.

כדי להבהיר, אינני טוען שחלקם הגדל של הדתיים בקרב חיילי צה"ל היא גורם יחיד או אפילו מרכזי בברוטליות שהפגינו חיילינו בעזה. טענתי היא שזהו גורם שיש לקחת בחשבון בבואנו לנתח את מה שנראה כשינוי משמעותי לרעה בהתנהלות הצבא, ושיש לתת עליו את הדעת בבואנו להציע פתרונות.

מודעות פרסומת

תגים: , , , , , ,

21 תגובות to “"טוב שבגויים הרוג"”

  1. אייל ניב Says:

    הנושא חשוב וכתוב היטב.
    בהקשר דומה: http://eyalniv.wordpress.com/?p=114

    עם זאת, לדעתי יש אלמנט רחב יותר של "מוות לערבים" השקוע עמוק בתודעה הקולקטיבית והאינדיבידואלית, וזהו השיח על "איום דמוגרפי". התפיסה שפחות ערבים זה יותר טוב. (ואני מתכוון לכתוב על כך בעתיד הקרוב). למרות שהמשיחיות תורמת תרומה אדירה, והיא מחלחלת גם אל הלאומיות/לאומנות היהודית-ישראלית-ציונית, יש להזכיר שלפנינו גם מורכבות חילונית, קידוש כמו-ביטחוניסטי, תחושה ש"אנחנו לא מספיק יהודים" אצל חילונים, ועניינים עדתיים מתערבבים בכול זה… הדת כאן היא רק השמן בין הרכיבים. אחרים מתחברים לשמן אחר. במילים אחרות, "כולנו מוות לערבים" מעצם השיח הדמוגרפי. כול האינטרסים-לכאורה, הפשטניים, המיידים והקשורים כולם בשליטה (דמוגרפית וגיאוגרפית), מתיישבים היטב עם מות הפלסטינים, גם אם לא אומרים זאת במפורש.

    הדת תורמת לפתרון הדיסוננס הקוגניטיבי, ובה בעת מעצימה אותה כביי-פרודקט, אך אני לא מאמין שהיא הגורם העיקר, כשם שאני לא מקבל שהסיבה שהפלסטינים מתפוצצים בישראל היא דתית, והדבר כמובן מגובה במחקרים לרוב (למשל: רוב מבצעי פעולות הקמיקזה בארץ, אינם מקיימים אורח חיים דתי).

    במילים אחרות, הרבנים כאן עושים הכשרה דומה להכשרה המשפטית http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1057768.html של מה שפופולרי, והדיון הפונדמנטלי יהיה מדוע זה פופולרי, ומהם הערכים שבבסיס העניין, וכמובן כיצד כל הדברים משתלבים יחד.

    על אף כל מה שכתבתי, גם להבליט את את חלקם של רבנים, ולשים דגש על השינויים שחלו בצבא, זה חשוב וראוי שייעשה. יישר כח.

  2. שרון Says:

    כל כך קל להטפל לקבוצה אחת באוכלוסיה ולהאשים אותה בגזענות ובלאומניות שהחברה במדינת ישראל לוקה בהן. לסמן את הציונות הדתית בתור הגורם המרכזי לבעיות שאותן תיארת נראית לי כאקט ילדותי ושטחי שנועד להטיל את האחריות ולסמן אויב שאפשר להתייחס אליו באותה "גזענות" ושנאה של הצד שמנגד.

  3. אסף Says:

    שרון,
    כמה שאלות:
    1. איפה בדברי את מוצאת סימון של הציונות הדתית כגורם מרכזי? למעשה הקפדתי לכתוב "אינני טוען שחלקם הגדל של הדתיים בקרב חיילי צה”ל היא גורם יחיד או אפילו מרכזי בברוטליות שהפגינו חיילינו בעזה".
    2. מדוע להצביע על הגזענות העמוקה שרווחת בציונות הדתית נחשב בעניך אקט של גזענות? האם כל טענה הנוגעת לקבוצה כלשהי באוכלוסיה נחשבת לגזענות? אם כך, האם לומר על חברי הקו קלאקס קלן שהם גזענים גם היא טענה גזענית?
    3. איפה מצאת בדברי סימון של אויב או שנאה כלפי איזשהו צד שמנגד?
    אני בסך הכל מצביע על תופעה שנראית לי מסוכנת ומזהה סקטור מסוים כגורם משמעותי בטיפוחה. אפשר לחלוק על זה, אבל לשם כך יש לסתור את הנתונים עליהם אני מסתמך או להציג עובדות אחרות.

  4. אייל ניב Says:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3663130,00.html

  5. אלעד-וו Says:

    טקסט מצויין, ואני הולך להתייחס אליו בהרחבה אצלי. אגב, תתחדשו על הבלוג. הוא מצויין, וצריכים להכיר אותו. שעות של הנאה. אסף — אהבתי מאד את שני הפוסטים שלך. הפוסטים אחרים היו מעניינים אך מעייפים לקריאה, בהיותם אקדמיים מדי (שוב, זה רק טעמי, ואולי אין ברירה כשהמטרה היא ניתוחי עומק).

  6. אלעד-וו Says:

    אייל: מעניין לציין שמצגר לא מבין את משפט שלמה. הוא אומר ש"על פי "משפט שלמה" כי מי שמסכים לחלוקת העיר – היא כנראה אינה שייכת לו". הפוך, מצגר, הפוך! מי שאומר "תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל-תְּמִיתֻהוּ" הוא זה שהעיר שייכת לו. היות וגם ישראל וגם פלסטין לא מוכנות לוותר, הרי שירושלים צריכה להימסר לקהילה הבינלאומית.

  7. אייל ניב Says:

    ישראל והפלסטינים אינם דומים למשפט שלמה. אלה אומרים לחלק (את ירושלים או הארץ) ובפועל זאת מחזיקה בכול ולא מקשיבה לשום שופט…

    ועתה לגבי הגרפיטי שהוזכר כאן:
    http://eyalniv.wordpress.com/?p=1207

  8. אלעד-וו Says:

    אייל: למען ההגינות, גם הפלסטינים אינם אומרים לחלק. הם אומרים "כל התינוק שלי, ואחרי שאקבל את חציו, אקבל גם את חציחו השני". אף אחד לא מוכן לוותר. אל תמכור לי שהפלסטינים כן מוכנים לוותר. הם רוצים יותר ממה שיש להם כרגע, אבל לא ברור אם הם יסתפקו רק בחזרה לגבולות 67.

    מצטער להיות טוקבקיסט מצוי, אבל כרגע אמנת החמאס אומרת ההיפך, ואני אישית לא מאמין לפלסטינים שהם מוכנים לוותר על יתרת הארץ. אני חושב שלא תהיה להם ברירה, ואחרי שהם יקבלו מדינה שמתפקדת באופן סביר, הם יירגעו ולאט לאט יתרצו.בגלל זה אני רגוע.

  9. גם אני מאמין לו. « אמת מארץ ישראל Says:

    […] יהודי בארץ, מסתתרת גם התובנה שפחות ערבים זה יותר טוב, ואין להצטער אם הם מתים קודם, גם אם זה בגללנו בעקיפין או במישרין. […]

  10. Tal Yaron Says:

    קבלו טרקבאק ידני: http://loveoftheland.blogspot.com/2009/02/blog-post.html

  11. גלעד Says:

    אסף:

    התוודעתי לאתר זה רק לאחרונה, אך הוא מרתק אותי.
    למען גילוי נאות אספר שאני פוקד אותו במסגרת "דע את היריב" (לא האויב, יריב) ולא משום שאני מסכים עם הנטען בו.
    אנא הרשה לי להעביר את עניות-ביקורתי:
    1. כותרת היא חלק בלתי נפרד ממאמר, ואתה בחרת לך כותרת שמרמזת על תוכנו של המאמר, אך למעשה, לא זאת בלבד שאין בו התייחסות של ממש אליה (מצידך), היא גם נכתבה כציטוט כדי להעביר את המסר "האמיתי" לכאורה שמשדר הזרם הדתי-לאומי לאנשיו – זה שמסתתר מתחת למצוות "ארץ ישראל השלמה", והוא למעשה חזות הכל. זהו אינו מסר של הזרם הדתי לאומי, גם אם יש פרטים (בודדים) בו שבהחלט מאמינים בכך בד' אמותיהם. מה גם שהפסקת את הפסוק באמצע, כך שעיוותת לחלוטין את משמעותו ואת מדרשו.
    2. כתבת שעדויות רבות מצביעות על אלימות וגסות. ובכן, הן מנת חלקה של מלחמה, וסיכויי השרידות בה נמוכים ללא שני אלה- ועל שום מה תתמה? באשר לרצח – היכן? מתי? באיזה יום ובאיזו גזרה? אם אתה מתכוון להרג – נכון. היה. אם אתה מתכוון להרג בכוונה תחילה – גם זה נכון. היה. האם אתה טוען שהיה הרג ~מכוון~ של אזרחים ~תמימים~ ע"י כוחותינו הלוחמים? מתי? איפה? מי??

  12. אסף Says:

    גלעד,
    הכותרת לקוחה מדברי הרב בר חיים בוידאו שהבאתי. מעבר לזה, איך אפשר להגיד שאין התיחסות של ממש אליה כאשר אני מתייחס באריכות לעמדה לפיה אין להבחין בין לוחמים לאזרחים (עקרון היסוד של חוקי המלחמה)? אכן המכילתא מוסיפה "בשעת מלחמה" אבל מדובר בסך הכל בכותרת. לא התיימרתי לצטט את המכילתא או לפרש אותה. בנוסף, אבקש ממך לא פחות דיוק וזהירות – אני לא אומר שזה המסר האמיתי בציונות הדתית או שזו חזות הכל. אני מצביע על תופעה שקיימת בקהילה זו, של גזענות ובוז לעקרונות המוסר האוניברסלי והחוק הבינלאומי. זה מספיק חמור בעיני ואין לי צורך לנפח את הטענה מעבר לזה. הטענה שבסך הכל אולי "יש פרטים (בודדים) בו שבהחלט מאמינים בכך בד’ אמותיהם" מופרכת על פניה. הנתונים אינם נסתרים, והאנשים אינם זרים לנו. דבריהם של רבנים כמו דב ליאור, אליהו, אבינר וכל היתר אינם סוד, והלכי הרוח בבני עקיבא, בישיבות ההסדר ובאולפנות אינם חידה.
    לגבי הצורך בגסות ואלימות יתרה כדי לשרוד במלחמה אתמהה – כיצד משרתות כתובות נאצה גזעניות את המאמץ המלחמתי? מה מועיל לכתוב "מוות לערבים" על קירות בתים בעזה? ולגבי האלימות, האם אתה ברצינות מציע שללא שימוש בזרחן, ללא ירי על בתי ספר ומרפאות חיילי צהל לא היו שורדים? בודאי שמלחמה מזמינה אלימות, אבל זה בדיוק מה שחוקי המלחמה נועדו לרסן (למעשה אני לא חושב שזו אלימות יעילה שצריך לרסן מטעני חוק ומוסר – הלחימה הזו לא הועילה אלא רק הזיקה לישראל, אבל על כך אולי בפעם אחרת). לגבי הרג מכוון של אזרחים העדויות רבות מאד. הבאתי בטקסט הפניות לעדויות שנאספו ע"י בצלם ולכתבה של ה BBC. אם אתה ממש רוצה עוד אז הנה כתבה של האינדיפנדנט http://www.independent.co.uk/news/world/middle-east/gaza-i-watched-an-israeli-soldier-shoot-dead-my-two-little-girls-1452294.html
    ישנן גם עדויות רבות על ירי על אזרחים נושאים דגלים לבנים. הנה דוגמה אחת
    http://www.btselem.org/Hebrew/Press_Releases/20090113.asp
    אם תרצה לבדוק באמת ולא להסתפק בתקשורת מטעם דובר צהל שקיימת בישראל אני בטוח שלא תתקשה למצוא עוד אינפורמציה.

  13. גלעד Says:

    אסף:
    תודה על התגובה.
    צפיתי בוידאו והבנתי את כוונתך.
    מעבר לזה – וזה עניין אישי לחלוטין, אני לא מאמין שהתקיים בעזה רצח בדם קר, אפילו לא אחד. למרות שיתכן בהחלט הרג של תמימים גם לאחר זיהויים כתמימים (עקב איבוד עשתונות, פחד, בהלה וכו').
    אני זוכר במפורש מקרה בלבנון שבו חייל ירה למוות בחייל אחר למרות שאמרו לו פעמיים ברחל בתך הקטנה ש"מי שתראה בחלון הזה הוא משלנו…" אסונות קורים לצערי.
    אני מסכים איתך בנושא דו"צ, וחושב שלאסוננו המוסד הזה אינו אמין.
    הצבא מסרב להבין שזה אינטרס לאומי שהדובר שלו יפסיק להיות יחצ"ן, אלא איש בשורת אמת.
    באופן אישי נתקלתי בכמה כתובות בעזה (רובן חמשירים ושטויות אבל גם נאצה), ולדעתי הכתובות דווקא מעידות יותר על יחסים מעורערים בין חייל למ"מ או לסמל שלו (שאסרו על החיילים לכתוב כלום) מאשר על איזושהי כוונה לממש את זממם…
    אני בטוח שחיילים רבים יותר היו נפגעים ללא הפעלת האש המאסיבית, ואני בהחלט לא מאמין שהפצצנו בתי ספר בכוונת זדון. אתה רשאי לחשוב אחרת.

  14. אסף Says:

    גלעד,
    מה שאתה מאמין או לא מאמין הוא אמנם עניינך האישי וכל אחד רשאי לחשוב כרצונו. השאלה היא מה נכון ומה ראוי לחשוב בהינתן הראיות שבפנינו, ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. העובדה היא שישנן עדויות רבות ממגוון של מקורות על הרג מכוון של חפים מפשע על ידי חיילי צה"ל. לצערי זה לא עניין חדש. צה"ל טווח אזרחים פעמים רבות בעבר כעניין של מדיניות וחיילים בשטח הרגו חפים מפשע לא רק במלחמת העצמאות ובכפר קאסם אלא גם באינתיפדה הראשונה והשניה (אני יכול להפנות אותך לעדויות שאספו "שוברים שתיקה" לגבי מקרים כאלה באינתיפדה השניה). לגבי עזה הטענה שלא התבצע ירי מכוון על אזרחים תמוה במיוחד לאור העובדה שצה"ל לא מכחיש שבמתקפה הראשונית הוא טווח שוטרים אזרחיים ובני משפחותיהם.
    אם אתה מתעקש לא להאמין שצה"ל ירה על בתי ספר בכוונה, זו כאמור זכותך. אבל איך תוכל להסביר את הפגיעות הרבות כל כך בבתי ספר (ביניהם בתי ספר של האום). האם לדעתך לא ידעו הכוחות על מה הם יורים? הלא כל מבנה בעזה מסומן במפות ומזוהה היטב והנ.צ. של כל מתקן אום מצוי בידי הצבא. ובכלל, אם לא יודעים מה המבנה מדוע יורים עליו? איך תסביר את הפגיעות הרבות במתקנים רפואיים, באמבולנסים, באוניברסיטה ובמשרדים אזרחיים? אני יודע – הם יורים משם קסאמים, נכון? ובכן, הנה לך טענה שדורשת מידה יתרה של אמונה, היות ולא נמצאו לכך ראיות כמעט באף אחד מהמקרים.
    ברור שהפעלת אש מסיבית מקטינה את הסיכוי שיפגעו חיילים. אבל הלוגיקה הזו מנוגדת ניגוד יסודי לעקונות מוסר המלחמה ומצדיקה כל דבר. צא ולמד מה מוסרי צבאנו – הלא ברור שהסיכון לחיילנו היה קטן פלאים אילו נמנענו מהכנסת כוחות והמטרנו פצצות עד שיחוסל אחרון התושבים בעזה (לא שאנחנו רוצים לפגוע בהם, כמובן, אבל כך נבטיח פגיעה באנשי החמאס). על הלוגיקה העקומה הזו כתב אבנר בפוסט שלו על התועבה ששמה אסא כשר.
    לבסוף רק הערה על כתובות הנאצה. כשעל ידינו דמיהם של מאות ילדים אני לא מתרגש מהשחתת רכוש. אם עושה לך טוב להתרפק על העובדה שראית מפקד שהורה לא לקשקש על קירות שיבוסם לך. מה שביקשתי להעיר עליו הוא התוכן של הכתובות שמלמד לא על "יחסים מעורערים" עם המפקדים, אלא על גזענות ולאומנות דתית שפעם עוד היה מקובל להתבייש בהם או לפחות להצניע.

  15. גלעד Says:

    אסף,

    שמע, אף אחד לא מתרפק על שום דבר שהוא ראה בעזה.
    אני והסמל שלי נתנו הוראה לחיילים לא להשחית רכוש, להמנע מפגיעה באוכלוסיה אזרחית וכו' – כל זה בהתאם להוראות של חטיבה 35, ולצו מצפוננו.
    אתה יפה נפש אמיתי אם אתה חושב שבמלחמה לא תהיה פריקת עול מינימלית של חיילים המפחדים למות. טוב שזה בא בצורת הכתובות האלה, ולא בשום צורה לא מוסרית אחרת. כמות הדברים שנכתבו בגנות הערבים הם באמת זניחים ולא מצביעים על כוונות אמיתיות (אך אתה לא תוכל לעולם להבין זאת). אינני מצדיק בשום אופן את הכתובות הללו, וגם אמרתי לחייל שלי לקלף כתובת שאמרה "ערבי בן 20 – פשלה של צה"ל". (תתפלא לשמוע שהוא בכלל לא דתי) האם ראית או קראת איך מתנהלת מלחמה במחוזות אחרים? זו אינה מנת חלקנו.
    בעקבות התגובה שלך שאלתי הרבה חברים שלי – מ"מים בחי"ר, אם הם ראו או שמעו על רצח בדם קר שהיה בעזה. כולם אמרו שלא. סיפרו לי על מקרים נוראיים (לחלקם גם הייתי עד) של הרג תמימים, אבל על רצח ממש לא.
    קראתי גם ב"הארץ" על פלסטיני שטוען שהשתמשו בו כבמגן אנושי, שיילך לפני הדחפור… שקר וכזב.
    בנוגע להפגזת המבנים – שאלת אם לדעתי הכוחות לא ידעו על מה הם יורים. האם אתה יודע כיצד פועלת מחלקת המרגמות? האם אתה חושב שאפשר לירות תמיד רק על מה שאתה רואה בדיוק? האם אתה חושב שאפשר לפגוע בכל פעם שיורים? מ"פ שמאויים מכיוון מסויים ואינו מפעיל את עוצמת האש הנדרשת כדי להסיר את האיום, הוא אינו מוסרי כלפי חייליו ומסכן אותם בפציעה או במוות.
    אולי החבר'ה שכותבים פה באתר היו יודעים לעשות את זה אחרת…

    אתה רשאי להלום ב"מנהיגינו" ככל שתוכל, על החלטותיהם הפסולות, מוסריותם וכו'. אנא הנח ללוחמים המתנחלים לנפשם. מתוך הכרות עמוקה אומר לך שהם המוסריים ביותר שיכולנו לבקש. (ואני בכלל תל אביבי חילוני אשכנזי).

  16. אסף Says:

    גלעד,
    כל הכבוד שהוראת לחיילך לא להשחית רכוש. העובדה שהשתתפת במסע הרג בלתי מוצדק, חסר יעדים ונקמני מתגמדת אל מול אצילות הנפש הזו.
    תודה על המחמאה – מעולם לא הבנתי מדוע אנשים כמוך חושבים שיפי נפש הוא גנאי.
    לעצם דבריך, אני לא מופתע שאינך מתייחס לטענותי ולראיות אליהן הפניתי באופן ענייני. מה שכן מעניין אותי הוא מאיפה אתה יודע כל כך הרבה? על סמך מה למשל אתה קובע שהדברים שנכתבים בגנות הערבים לא מצביעים על כוונות אמיתיות (לפי כמות החפים מפשע שאתה וחבריך הרגתם יש מקום לחשוב שדווקא כן).
    על סמך מה אתה קובע שלעולם לא אוכל להבין זאת?
    מה בדיוק לא מנת חלקנו (למעט אונס שככל הנראה היו רק מקרים מעטים מאוד) – עינויים? שימוש בנשק בלתי חוקי? מניעת טיפול רפואי? ירי על כוחות חילוץ ואמבולנסים? פגיעה מסיבית בחפים מפשע? השפלה שיטתית של מיליונים? שלילת זכויות יסוד? הרחקת עיתונאים? דיווחים שקריים? מה בדיוק אני מחסיר מרשימת הפשעים של צהלך היקר?
    מאיפה אתה יודע שדברי הפלסטינאים שהעידו ששימשו כמגן אנושי אם שקר? האם היית שם? האם דיברת עם מפעיל הדחפור? האם עשרות הפלסטינים והחיילים שהעידו על שימוש במגן אנושי באינתיפדה השניה (ראה "שוברים שתיקה") גם הם שקרנים?
    לשאלתך, כן, אני יודע היטב איך פועלת מחלקת מרגמות, וכמי שירה מרגמות אני יודע שאי אפשר לפגוע במדויק ובדיוק בגלל זה השימוש בכלי הזה באיזור אזרחי צפוף הוא שערורייתי. רק שיהיה ברור – בתי הספר שנפגעו לא נפגעו ממרגמות אלא מפגזי טנקים וארטילריה. מבתי הספר שנפגעו לא ירו על צהל. אמנם באחד המקרים קפץ לדובר צהל הרפלקס הרגיל של "השבנו אש למקורות הירי", אבל מאוחר יותר הודו בצהל שלא היה ירי משם http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1054445.html.
    לבקשתך לצערי לא אוכל להיענות. מדוע עלי להניח למישהו לנפשו כאשר הוא שליח ציבור הפועל בשמי ומכספי? ההבחנה בין המנהיגים לבין הלוחמים נראית בעיני תמוהה ובלתי ניתנת להצדקה. כמי שגדל והתחנך בין המתנחלים תרשה לי לסמוך על היכרותי האישית ולא להתרשם יותר מדי מהקשקוש על כך שהם המוסריים ביותר.
    כדי לבדוק אם יש ביננו מחלוקת ששווה לברר אותה אני מזמין אותך לא להצמד לטענות בלתי מגובות ולהתקפות אישיות. אשמח לשמוע על אותם מקרים של הרג חפים מפשע שאתה מדבר עליהם (שראית או ששמעת) ואם תוכל להסביר מה עושה אותם לכאלה נוראים מצד אחד ובה בעת לשונים באופן מוחלט ממה שייחסתי לצהל. מה בדיוק ההבדל בין "מקרים נוראים של הרג תמימים" לבין "רצח ממש"? אני משער שתגיד – הכוונה. אנחנו לא מתכוונים להרוג אותם ולכן זה לא ממש רצח. אם כך, אשמח אם תסביר לי מה המובן של "אנחנו לא מתכוונים" כאשר מפילים פצצות של טונות ופגזי זרחן על שכונות מגורים? בנוסף למה אתה חושב שזה משנה כל כך? למי זה משנה – לאמא שאיבדה את שלושת ילדיה? לקצינת חינוך שצריכה ללמד טוהר הנשק? או אולי לחייל שאפילו לא בדיוק יודע אם וכמה הרג וצריך לספר לעצמו איך הוא בכל זאת מוסרי?

  17. Tal Yaron Says:

    אסף, אם תרשה לי להתערב.

    "יפה נפש" אינה מילת גנאי. זה תיאור נחמד בבסיסיו. הוא הופך ללעז, כאשר מישהו מתעלם ממציאות מסובכת, ומבקש שמלחמה תהיה מה שהיא לא…. גן של שושנים.

    מלחמה היא דבר מכוער. אם הינו יכולים לבדוק את המלחמות של רוב צבאות העולם, הינו מגלים מעשים שביום יום היו נחשבים כפשעים. הצורך להליחם על חחיך בתוך ג'ונגל עירוני, שבו מטענים מחכים לך בכל פינה. הרצון המוטמע להרוג… הופכים חלק לאר מבוטל מבני האדם שנמצאים בסיטואציות הללו ללא מוסרים על פי הקריטיונים המקובלים. נראה לי ש"חיילים מוסרים" יש בעיקר בסרטים הוליבודיים. הבקשה או הדירשה שלך שצה"ל יהיה שונה, היא "התיפיפות נפש".

    גם אני חושב שהמלחמה הזאת לא נוהלה נכון (כלומר, היה ניתן להשיג תוצאות הרבה יותר טובות, בהרבה פחות הרוגים). צה"ל, והמנהיגות המדינית, נראים לי כעדת פולטיקאים, שכל מה שהם יודעים לעשות זה "לגבות מחיר". זה בהחלט צבא גרוע, ומנהיגות גרועה.

    במקום לבקש שהצבא יהיה מוסרי (אחלה דרישה), ובמקום להאשים את גלעד, היתי מציע לך לנסות למצוא שיטת בחירות, שתגרום לכך שסוף סוף תופיע כאן מנהיגות ראויה. כשיש לך פוליטקאים ברמות נמוכות, אתה מקבל מנהיגות שיודעת ללחוץ על ההדק בקלות, במיוחד אם תכף יש בחירות שבהן צריך להראות "גבר גבר".

  18. אבנר Says:

    טל,

    מנהיגות ראויה היא לא תוצאה של שיטת בחירות, אלא של ציבור ראוי שבוחר באנשים ראויים. הפנטזיה ששינוי בשיטת הבחירות ישנה את התוצאות שלהן היא חסרת שחר. מי שבוחר ליברמנים מקבל ליברמנים.

    כמו כן, הבעיה עם פשעי מלחמה אינה שבשעת מלחמה מתבצעים מעשים שביום יום נחשבים כפשע – זה מובן מאליו. הבעיה היא כאשר בשעת מלחמה מתבצעים מעשים שגם בשעת מלחמה נחשבים כפשע – למשל הרג בלתי מובחן של אזרחים.

  19. Tal Yaron Says:

    אבנר, תתפלא כמה אנשים טובים וליברלים בחרו ליברמן. אנשי שמאל אוהבים לתייר אותו כרע בהתגלמותו. לדעתי זאת ראיית עולם סטיראוטיפית, הניזונה מתקשורת רדודה. החלפת שיטת הבחירות, היא גם החלפת הדרך בה אנו דנים. אני בעד הבלוגוספירה :-)

    כל השיטה יוצרת שיטחויות, מושחתות (כי צריך לגייס מיליונים כדי לנהל מסע בחירות), הקצנה (כי צריך לצייר את עצמך כמלאך ואת האחרים כשטן). בעיני זה מתכון בטוח לגדילת מנהיגות חלולה, שמופיעה יפה בטלויזיה, אבל לא יודעת באמת להנהיג. לא ממש משנה מה תצביע… סביר להניח שלפניך מנהיגים חלולים, בגלל השיטה.

    אגב, במלחמה בשטח בנוי, בו יש אוכלוסיה, סביר להניח שיהרגו אזרחים. אני מניח שהצבא שלנו היה עם אצבע קלה מאד על ההדק. ויחד עם זאת, אני מניח גם שהחמאס ניפח מספרים.

    שוב, אם יהיו לנו מנהיגים ראויים

  20. נדב Says:

    לגלעד,
    אתה כותב שלא פגעו בחפים מפשע בכוונה תחילה, וכל הפגיעות בבתי הספר וכד' הן תוצאה של ירי אל מקורות הירי, ירי לא מדויק וכד'. ובכן, מעבר לדברים שכבר נכתבו על כך ששימוש בכלים לא מדויקים כמו מרגמות בשטח הכי צפוץ בעולם הוא שערורייה, ועל כך שבתי הספר נפגעו לא מכלים אלה אלא מכלי הרג הרבה יותר מדויקים, ולרוב לא בתגובה לירי על "כוחותינו", יש לי הערה אחת להוסיף:
    בשבת השניה או השלישית של המלחמה המוסרית הזו מטוסינו שבו לבסיסם בשלום אחרי שהפציצו מסגד בלב עזה (זה לא היה המסגד הראשון ולא השני שהופצץ במלחמה הזו, ומעניין מה היו אומרים אצלנו אם איזשהו חמסניק היה מפוצץ בית כנסת ריק). ההפצצה היתה בשעות היום, בדיוק בשעת תפילה וכתוצאה נהרגו כ-15 חפים מפשע ונפצעו רבים נוספים. ברור לכולנו שאי אפשר לטעות בזיהויו של מסגד, אשר מסומן בכל המפות והצריח שלו בולט. צה"ל גם לא טען לטעות שכזו (בכלל באורח פלא במלחמה הזו צה"ל לא טעה אפילו פעם אחת). צה"ל אפילו לא טען כהרגלו שהמסגד הופצץ מכיון שירו משם. צה"ל הצדיק את ההפצצה בכך שבמסגד הוסתרו אמצעי לחימה. הבה נניח שצה"ל דובר אמת – האם הפגזה של מסגד בשעת תפילה, והרי זו שעה ידועה, איננה הרג מכוון של חפים מפשע? האם לא יכלו לחכות כמה שעות ולהפציץ את המסגד, כדי להשמיד את אמצעי הלחימה שבו, בשעות הלילה הקטנות כשאר סביר יותר שלא יהי שם אנשים??

  21. מוות לערבים: כך מנסה ישראל לזרז את סופו של הפלסטיני הממוצע « אמת מארץ ישראל Says:

    […] המקילה-ראש בהרג. ההמונים שאינם משתתפים פעילים, "לא-יצטערו" על צמצום במספר הפלסטינים ועל מותם. במובן זה […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: